שָׁלוֹם
כִּתָּה אָלֶ"ף
(כִּי תָּמִיד יֵשׁ אֵיזוֹ כִּתָּה אָלֶ"ף
שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל)
אִמָּא קָלְעָה צַמּוֹתַי
בְּהִדּוּק מִתְבַּקֵּשׁ
וְהִצְמִידָה שְׁתֵּי סִכּוֹת פֶּרַח
עַל כֹּל מִקְרֶה
שֶׁלֹּא אֶתְנַפְנֵף
חָלִילָה
בְּשֶׁל שֵׂעָר סוֹרֵר
הַחֲצָאִית כְּחֻלָּה
הַחֻלְצָה לְבָנָה
הַכַּפְתּוֹרִים זְהוּבִים
וּלְבָנִים גַּם גַּרְבַּי הַמְּשׁוּכִים
הֵיטֵב
בְּתוֹךְ הַסַּנְדָּלִים הַחֲדָשִׁים
עַל גַּבִּי
יַלְקוּט-עוֹר-חוּם
שֶׁקְּצוֹתָיו מְרֻפְּדֵי מַתֶּכֶת
וַאֲנִי צוֹעֶדֶת
בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר קְטַנָּה
רְחוֹקָה
קְרוֹבָה
חִיּוּכִי כּוֹאֵב
אֶת הַמַּשָּׂא דּוֹקֵר הַצְּלָעוֹת
הַקַּל עֲדַיִן,
שֶׁעָל כְּתֵפַי.
אהובות ואהובים,
הקדשתי מחשבה למילה "שלום" שהיתה נהוגה בזמני-בזמנו, במקום ה"היי" וה"ביי" דהיום.
המילה שלום שימשה לכניסה וליציאה, להתחלה ולסוף, לקבלת הפנים ולפרידה. ויש בזה יופי, משום שהיא מסמלת כך את המעגליות, את הספירלה, את הגם וגם.
אני מאחלת לכולנו לזכור להביט במורכבות ולעבור בתוך הפחד שמא מורכבות היא דבר מפרק;
שנעשה שלום עם עצמנו, שוב ושוב, סלחני כזה, מחוייך;
שנפתח את הלב ונאוורר את המחשבה;
שנשכיל להכניס לילקוט את הצידה הנחוצה לדרך, ולהוציא את מה שכבר לא יעזור בעלייה תלולה, במדרון מאיים ובמישורים חד-גוניים,
ושנעשה פלייבק משובח, מקצועי וקשוב שבא מאהבה.
בהצלחה ובהנאה למשתתפות ולמשתתפי הכנס בכרי דשא מיוזמתה של בת שחר ולמנחות ולמנחי הכנס הבינלאומי בזום (מסופיה, בולגריה).
ושנה טובה לכל אחת ואחד מכםן!
שלכםן
עמליה
