1. אני מאמנת את היכולת שלי לפעול בתנאי חוסר וודאות.
והרי חוסר הוודאות זה הדבר הוודאי ביותר שקיים בחיינו (אחרי המוות) 😊

2. אני יכולה להביע את עצמי סוף כל סוף בתנועה, לא רק דרך הראש המדבר והחושב – ואני כל כך אוהבת לנוע.

3. אני לומדת להתמודד מהר ונכון יותר עם טעויות שאני עושה ולא הורגת את עצמי לאחר מכן.

4. אחד העקרונות בפלייבק הוא 'לתת לפרטנר שלך לזרוח' וכך אני מתאמנת לעשות שלאנשים סביבי יהיה טוב
ומפנימה שאני לא נושא המשפט. אני לא במרכז.
ואווווו…. כמה זה משחרר…

5. אני מאלתרת!
מאמנת את עצמי להשתמש באי הבנות שקורות על הבמה כדי לפתח את העלילה במקום להיתקע….
ובאנלוגיה לחיים אני לומדת לקבל מציאות כואבת, מבהילה או לא נוחה ולא "ללכת איתה מכות".
מנסה ליצור איתה את המופע הבא בחיי.

6. אני סומכת על …(זו הוויה נפלאה שלמדתי להיות בה יותר ויותר בשנים האחרונות)
אני משננת בנפש שלי לסמוך על השחקנים האחרים, וגם על היכולות שלי לאלתר, וגם על המהות האין סופית שתעזור לנו, השחקנים, להחזיר למספר את הסיפור שלו – בדרך שתהיה לטובתו הגבוהה ביותר.

7. אני רואה איך המספר מתרגש כשהוא רואה את הסיפור שלו על הבמה ואני יודעת שבזכות הפלייבק משהו אצלו יתחיל לזוז…

8. אני מפתחת את היכולת היצירתית שלי.